התעוררתי מהדחיפה ולא הצלחתי להבין איפה אני נמצא כמה שניות
חושך, דופק ממדי של גלגלים, המדף מתנדנד. רכבת. דירות דיסקרטיות. זיכרונות התגלגלו בשאריות: הפגישה האחרונה, השתייה המטורפת במעונות, ההחלטה הספונטנית לנסוע הביתה לסוף השבוע. אני בתא.
הושטתי יד והשמיכה החליקה מעלי. ואז הרגשתי קרירות מוזרה בין הרגליים. מוזר מאוד. העברתי את ידי על ערווה-עור חשוף וחלק. התיישבתי בפתאומיות, הלב שלי נדקר איפשהו בגרון. מתחת לשמיכה לבשתי חולצת טריקו אחת ו … זה הכל. בלי תחתונים.
“מה לעזאזל?”עבר בראש. התחלתי בקדחתנות לגשש את ידי על הסדין סביבי. כלום. רק קמטים מהסדין ובד קריר. הבהלה החלה לסחוט את גרונו. הקשבתי. בתא שקט, רק נשימה. על המדף העליון מישהו ישן מכורבל. ועל המדף ממול, ליד החלון, ישב גבר והביט בי. הוא קרא את הספר, אבל מבטו היה לכיוון שלי.
משכתי אינסטינקטיבית את השמיכה עד הסנטר. הוא היה מבוגר, בן ארבעים וחמש, עם שיער אפור על הרקות ופנים רגועות, אפילו קצת עייפות. העיניים היו קשובות, עקשניות.
התעוררת? – קולו היה נמוך, קטיפתי, וזה גרם לגושי אווז לרוץ על גבי.
אני … הקול שלי צלצל. יש לי בעיה.
הוא הניח את הספר בצד.
בעיה?
אני לא מוצא את התחתונים שלי, פלטתי והרגשתי את כל הפנים בוערות.
הוא גיחך, לא רחב, אלא בזוויות שפתיו.
אה, זה. אתה, למען האמת, לקחת אותם בעצמך.
דבריו גרמו לי לצלצל באוזני.
אני? מה? מתי?
לפני שעתיים. התעוררת, הלכת לשירותים, חזרת, טיפסת על המדף ומשום מה שלפת את התחתונים שלך ואמרת משהו לא ברור על”התחרה הדוקרנית”. וזרקו אותם לתרמיל שלהם.
סגרתי דירות דיסקרטיות בידיים. פיסות זיכרון נחתכו דרך ערפל האלכוהול. כן, זה היה. ממש כעסתי על התחתונים החדשים האלה, הם התרסקו בעור. ובחצי פרא החלטתי להיפטר מהם. עכשיו ישבתי כאן, סטודנטית שיכורה, כמעט עירומה מתחת לשמיכה, מול גבר בוגר לא מוכר שראה את כל הקרקס הזה.
“אלוהים אדירים,” נאנחתי.
“אין בעד מה,” הוא משך בכתפיו. אלכוהול הוא דבר ערמומי. שתו מים.
הוא הושיט לי בקבוק מים מינרליים. לקחתי כמה לגימות בשקיקה. המים היו קרים והבהירו מחשבות. אבל יחד עם ההתפכחות הגיעה גם ההבנה של כל האבסורד והוולגריות של המצב. ישבתי בלי תחתונים. הוא ידע. והידע הזה שפך חום מוזר ומבייש על גופי.
“תודה,” לחשתי והחזרתי את הבקבוק.
הדירות הבדידות שלנו נגעו בקצרה
זרועו הייתה גדולה, עם ורידים ברורים. החזרתי את שלי במהירות.
“קוראים לי אנדריי,” הוא הציג את עצמו.
“לנה,” עניתי.
ישבנו בשקט. הרגשתי כל קפל בסדין שמתחתי, כל תנועת אוויר על העור החשוף מתחת לשמיכה. גופי, שהתעורר מבהלה וכעת מחומם על ידי מים ומבוכה, התחיל להתנהג בבוגדנות. פעימה קלה אך מתמשכת הופיעה בין הרגליים. ניסיתי לסחוט את הירכיים, אבל זה רק הגביר את התחושה.
מביך, נכון? – הוא שאל פתאום, קולו נשמע שקט יותר, אינטימי יותר.
רק הנהנתי, לא יכולתי לומר מילה.
אולי נוכל לדלל את הסרבול? – הוא התכופף והוציא בקבוק קוניאק מפלסטיק מהתיק. – יש לי אחד טוב.
המחשבה הייתה איומה. והיחידה הנכונה. האלכוהול פגע שוב בראש, אבל הפעם זה לא היה טירוף שיכור, אלא ערפל סמיך ומחמם דם. שתינו ממכסה כוס. הקוניאק שרף את גרונו, התפשט על גופו במשקל נעים. דיברנו. על הכל. על לימודים, על עבודה, על חיים. וכל הזמן הזה הרגשתי את המבט שלו על עצמי. על שפתיי, על צווארי, על קווי המתאר של החזה, מנחשים מתחת לחולצת כותנה דקה.
הכתיבה גברה. האוויר בתא התעבה כמו סירופ. כבר לא התביישתי, הייתי … מעניין. סקרן. ומעורר לעזאזל.
בשלב מסוים, תוך כדי צחוק מהסיפור שלו, נשענתי לאחור על הכרית והשמיכה החליקה עוד יותר, וחשפה את החלק העליון של הירכיים. ראיתי את מבטו מחליק למטה, למקום בו חולצת הטריקו שלי הסתיימה והעור החשוף מתחיל. הוא החזיק אותו שנייה יותר מהגון. ולא התאמתי את השמיכה.
את יודעת כמה את יפה עכשיו? הוא שאל בשקט. הוא עבר ל “אתה”. זה עצר את נשימתי.
לא עניתי. רק הסתכלתי עליו. הוא לאט, נותן לי זמן להתרחק, הושיט את ידו ונגע בלחי. אצבעותיו היו חמות ומחוספסות. כיסיתי את עיניי. ואז אצבעותיו החליקו על צווארי, לעבר עצם הבריח. השמיכה נפלה לבסוף על ברכיה.
הוא הביט ברגליים שלי, במשולש בין הירכיים, שעכשיו אני פותח אינסטינקטיבית, מזמין, פותר.
דירות דיסקרטיות זרמו כולן, לחשתי, וקולי נשמע צרוד וגלוי בצורה מגונה. זה היה נכון. ההתרגשות הייתה כה עזה, עד שהיא נעשתה רטובה וחמה בין הרגליים.
הוא לא אמר מילה. הוא קם, ניגש אלי והתיישב על קצה המדף. ידו שכבה על ברכי, ואז זחלה במעלה הירך הפנימית. העור נדלק מתחת לנגיעות שלו. זרקתי את ראשי לאחור כשאצבעותיו נחו על הנקודה הרגישה ביותר. הוא לא נכנס פנימה, אלא פשוט לחץ עליה דרך שכבה דקה של בשר נרגש.
הוא לחש, והרגשתי את אצבעו מחליקה כלפי מעלה, מפזרת את שפתיה ונוגעת בדגדגן שלי. ניצוצות רצו בכל הגוף.
הוא התכופף ונישק אותי. זו לא הייתה נשיקה עדינה, אלא לחה, תובענית, עם טעם של קוניאק וטבק. לשונו מילאה את פי וידו המשיכה העבודה שלו: הוא העביר את אצבעו על הדגדגן שלי, לאט בהתחלה, ואז מהר יותר, וגרם לי לגנוח לפיו.
אתה רוצה להרגיש מה אתה עושה לי? – הוא לקח את היד שלי והניח אותה על המפשעה שלו. דרך הג ‘ ינס שלי הרגשתי בליטה ענקית וקשה. הפה שלי יבש. הוא היה גדול. מאוד.
אני עצמי, בקושי מודעת למעשי, פתחתי את דירותיו הנפרדות. הוא עזר לי להוריד את הג ‘ ינס מהירכיים. איבר מינו התיישר, ענק ומתוח, עם וריד עבה פועם לאורך תא המטען. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים.
“קח אותו לפה,” הוא הורה בשקט אך בתקיפות.
החלקתי מהמדף על ברכיי לפניו על רצפת התא. זה היה משפיל ומרושע עד כדי צמרמורת. לקחתי את הזין שלו ביד. הוא היה כבד וחם. ליקקתי את הראש, הרגשתי את השפיכה המלוחה, ואז, פתחתי את הפה רחב יותר, התחלתי למצוץ אותו. בהתחלה בצורה לא נכונה, ואז, לאחר שמצא את הקצב, הוא עמוק יותר ובטוח יותר. הוא נאנח, הניח את ידו על עורפי, אבל לא דחף, רק כיוון.
השבח שלו גרם לי להתכווץ עוד יותר בפנים.
אבל זה לא היה מספיק. הייתי צריך יותר. רציתי את זה בעצמי.
תזיין אותי, נשפתי, מתנתקת מהזין שלו ומסתכלת עליו.
הוא הרים אותי ללא התייחסות נוספת, סובב אותי והניח אותי על ארבע, מול החלון שמאחוריו הבזיקו אורות הערים הלא ידועות. תנוחת סרטן. משפילה, חייתית. לא היה אכפת לי. הוא כרע מאחורי על המדף שלי. שמעתי את נשימתו הכבדה.
הוא העביר את ראש הזין על שפתיי הרטובות, אסף את כל הלחות, לחש “כמה אתה רטוב” ונכנס לתוכי בתנועה אחת חזקה ובטוחה.
צעקתי. הוא מילא אותי לגמרי, עד הרחם. זה היה כל כך גדול שלרגע הרגשתי שאני נקרע. אבל הכאב פינה את מקומו מיד לגל של הנאה מוחלטת וכוללת. הוא התחיל לזוז. לאט, עמוק, מוציא כמעט עד הסוף ומכניס את עצמו שוב עד הסוף. ידיו אחזו בירכיים. שמעתי את כל הדחיפה שלו, את הצליל הרעוע והרטוב שלו. ראיתי בזכוכית החשוכה את ההשתקפות שלנו: פניו הדחוסים, שלי מושלכים לאחור בהנאה.
כן, ככה, תזיין אותי חזק יותר! בכיתי, איבדתי שליטה.
הוא האיץ. המכות שלו נעשו תכופות יותר, קשות יותר. הוא הכה את הבטן שלי, פגע באיזו נקודה מדהימה בפנים שגרמה לי להחשיך בעיניים. הרגשתי את האורגזמה מתגברת, גל ענק ובלתי נשלט. גופי התהדק וצעקתי כשהעוויתות החלו לקרוע אותי מבפנים. זו הייתה אורגזמה מסנוורת ומוחצת ששרפה ממני את כל המחשבות.
הוא הרגיש את זה, ראה אותי רועד, ובנהמה, שלף ממני את הזין, הוא שפך את הגב והישבן שלי בזרע חם. המטוסים העבים והדביקים היכו כמה שניות. הרגשתי את זה זורם על העור שלי, חם ותוסס.
קפאנו, מתנשפים. הרכבת עדיין דפקה את הגלגלים. לאט לאט הוא יצא ממני והתמוטטתי על המדף, הרגשתי את הזרע שלו מתפשט על הגב התחתון.
הוא שכב קרוב, חיבק אותי, לא שם לב לדביקות. נשימתו התיישרה בהדרגה.
“נו טוב, לנה,” הוא אמר בשקט ונישק לי על הכתף. עכשיו את ערה.
רק הנהנתי, פניי קבורות בכרית, והבנתי שבסוף השבוע הזה בבית ייזכר לי הרבה זמן. הרבה זמן.
